מכשיר פיננסי ותיק המאפשר ניהול כספים בשוק ההון מחשבון בנק על שם המשקיע (חשבון להשקעה) על ידי מתן ייפוי כוח למנהל התיק לבצע פעולות קניה ומכירת ניירות ערך בלבד.

פעולות אלו מבוצעות במסגרת אפיון רמות הסיכון שבוצעו ונקבעו על ידי המשקיע.

אצל היועצים בבנקים לרוב נראה "תיק מיועץ", מוצר דומה לתיק המנוהל, אך ההבדל הגדול הוא שיועץ ההשקעות מחויב בקבלת אישור מהלקוח בכל שינוי בתיק.

ולכן בעולם דינאמי בו סביבת ההשקעות משתנה בקצב מהיר וקיימת חשיבות לזריזות הפעולה, המתנה לאישורו של הלקוח על ביצוע הפעולה יכולה לפגוע בקבלת ההחלטות (נניח והמשקיע נמצא בחו"ל או במילואים או שהיועץ בחופשה..)

כאשר שוק ההון עוד היה בצעירותו וההגמוניה של הבנקים הייתה ענקית (לפני וועדת בכר) המונח "תיק השקעות מנוהל" היה סמל סטאטוס עם רף כניסה גבוה.

אם השתכללות השוק והקמתם של מוצרי השקעה נוספים ירד רף הכניסה וכיום מרבית תיקי ההשקעות הינם גנריים ומורכבים בעיקר מקרנות סל וקרנות נאמנות של המוסדיים השונים.

​

 לרוב המשקיעים במוצר לא ידעו לומר מה הם דמי הניהול האפקטיביים אותם הם משלמים, הסיבה לכך איננה נעוצה בהיותם משקיעים לא נבונים פשוט ריבוי העמלות הקיימות מייצר קושי משמעותי.

סוגי העמלות הקיימים:

דמי ניהול פנימיים בתוך קרן הנאמנות או קרן הסל, לדמי ניהול אלו לעיתים יש להוסיף שיעור הוספה ודמי נאמן.

עמלות קניה ומכירה שגובים הבנקים

עמלות המרה במקרה ומדובר במט"ח.

עמלת מינימום

דמי משמרת – עמלה רבעונית שגובה הבנק, בעבר כאשר מניות ואגרות חוב היו מגובים על מסמכים הבנק היה שומר אותם בכספות. העולם כבר הפך דיגיטלי אבל העמלה נשארה...